לפני יומיים לבת הקטנה שלי כאבה הבטן לפני השינה. היא התפתלה במיטה ובכתה. הנחתי על הבטן שלה את ידיי וביחד התבוננו בכאב. לרגע אחד לא נלחמנו בו ולא רצינו לשנות אותו אלא להכיר אותו ולהתיידד איתו . אחרי כמה רגעים היא אמרה: "אמא, הכאב הוא כמו אבן כבדה שלוחצת". לחשתי לה מסר: את יכולה לרפא את עצמך. את יכולה להזרים לתוכך את האנרגיה שתרפא אותך. ביחד מוססנו את האבן והפכנו אותה לאור שמחמם, מחייה, ומביא מרפא. היא נרדמה וישנה רגועה עד הבוקר.
המודעות לעצמנו ולתחושות שלנו הם תדר. אנחנו כמו אנטנות, יכולים לכוון את עצמנו אל התדר הזה. המודעות היא עדינה ועוצמתית. היא מבקשת שנהיה אקטיביים, שנפנה אליה את תשומת לבנו, שנקשיב לה ונרוקן את עצמנו כדי שהיא תכנס פנימה ומשם החוצה.
댓글